Fisher 122 - הקטר הקטן שיכול

אין לו זכות להישמע כך - אבל זה קורה! ואיזה טיונר... או-לה-לה!

בסך הכל 15 וואט לערוץ, רסיבר קטן מבית Fisher האמריקאי משנת 1974, עם אף מאפיין מוצהר שהופך אותו למשהו מיוחד - אבל... איזו הפתעה! סאונד נעים וחמים ויחד עם זאת מפורט. היינו מצפים למשהו 'רזה' ואנמי - אבל ממש לא! הפִישר הזה בהחלט לא 'פִּישר', וגם יש לו טיונר מעולה!

לא בדיוק ברור לנו היכן הורכב הרסיבר הקטן. כנראה באסיה וככל הנראה על-ידי צד שלישי שהרכיב את המכשיר עבור פישר. איכות הבניה שלו לא רעה בכלל והשלדה שלו לא מביישת אף אחד מהרסיברים הנחשקים של שנות ה-70', אבל רבים מהרכיבים... זה נראה יותר כמו אוסף של חלקים שהגיעו ליצרן במכרז ממציע ההצעה הנמוכה ביותר.

לכן, הופתענו מאוד לגלות בסופו של תיקון, שהרסיבר הקטן מתפקד הרבה מעבר למצופה ממכשיר בקטגוריה הצרכנית שלו. הטיונר רגיש מאוד, קולט תחנות FM חלשות ויש לו הפרדת סטריאו מצויינת. הוא נשמע נהדר, נראה וינטאז'י, ויש לו אפילו מכסה מצופה פורניר כיאה לקלסיקה מהתקופה.

קבלה ובדיקה ראשונית

הרסיבר החמוד הזה הגיע למעבדה במצב קוסמטי מעולה ואין ספק שבעליו, חובב וינטאז' המבין בתחום, ידע לשמור עליו במשך שנים ונראה שהעריך את האיכות הגלומה בו. אבל, הרסיבר הגיע עם תקלה טורדנית שגורמת לו בעת ההדלקה, לריצוד תאורה והפרעות לפלט האודיו, משהו בין 'קראחצים' של פוטנציומטר בקרת טון מלוכלך, לבין טרנזיסטור אותות גמור.

הרסיבר היה במצב טוב גם מבפנים. נקי ולא מאובק. אבל, שני דברים בלטו לעין. קבלים בני 50 שנים מאיכות לא גבוהה ויצרן אנונימי, ומעגלים מודפסים מאחד הדורות הראשונים.

בעיה קטנה נוספת היא תצורת הקבלים האקסיאלית (רגליים יוצאות מהמרכז משני הצדדים). אין לנו הרבה כאלה וקשה להשיג אותם. אנחנו נצטרך לאלתר משהו מקבלים רדיאליים רגילים. הבעיה השניה היא מעגלים מודפסים מהדור הקדום - הראשון.

המעגלים המודפסים מהדור הראשון נראים כהכלאה של הלחמות רכיבים במגבר מנורות משנות ה-60' (point-to-point) לבין מעגל מודפס מודרני. קשה לעבוד איתם. המוליכים מכוסים שכבה עבה של בדיל, והרכיבים קבורים עמוק, ופעמים רבות מסובכים ברכיבים אחרים. זה מקשה על איתורם, מדידתם ועל איתור תקלות.

היתה גם בעיה קטנה של תאורת סקלה (אחת או יותר מהנורות היו שרופות וכולן ריצדו כחלק מהבעיה המקורית) והנורית הקטנה בקצה המחט של הטיונר היתה תקולה.

התכנית

בגדול? מפרקים, מנקים את כל הבקרים, בודקים את דרגת ההגברה, משפצים את ספק הכוח, מחליפים כמה שיותר קבלים ישנים (מדדנו מדגם קבלים שהספיק כדי לקבל החלטה גורפת), מטפלים בתאורה ומוצאים את מקור הרשרושים באיתחול.

פירוק וניקוי

אז פירקנו את מעגל בקרת הטון, הסרנו את כל הפוטנציומטרים, ונקינו היטב...

לאחר מכן החלפנו את כל הקבלים האלקטרוליטיים הישנים

ואז הגיע תורו של קדם המגבר. למעשה חזרנו על הפעולה הזו בכל הלוחות במגבר. את הטיונר שמרנו לסוף, משום ששם רצינו להריץ עוד כמה בדיקות לפני שניגע בקבלים.

שיפוץ ספק כוח

ספק הכוח של ה-122 מורכב מגשר דיודות וקבל פילטר ראשי יחיד המספקים 44 וולט, ואז דיודת זנר (לייצוב מתח) ומספר נגדים וקבלי סינון קטנים יותר לאספקת 12 וולט.

החלפנו את כל הקבלים האלקטרוליטיים, אבל עם הקבלים האקסיאליים נוצרה לנו בעיה משום שלא היו לנו קבלים בתצורה הזו. במקום זאת, בנינו את החלק הזה בספק הכוח מחדש, תוך שימוש בקבלים רדיאליים.

את קבל הפילטר הראשי החלפנו בקבל חדיש של ניצ'יקון באותם ערכים. הקבל המודרני קטן באופן ניכר מהקבל המקורי, כמו מרבית הקבלים האלקטרוליטיים המודרניים.

הבדלי הגודל יצרו אי-תאימות חדשה בתושבת המקורית, שהיקפה מתאים כמובן לקבל הישן הגדול. זאת פתרנו בעזרת מתאם גומי סביב הקבל החדש, המהודק על-ידי התושבת המקורית.

שיפוץ דרגת ההגברה

דרגת ההגברה של הפישר בסיסית מאוד - אך יש לה מספר 'מחלות' מוכרות. סוג מסויים של נגדים (נגדי יריעת פחמן בערך של 330 אוהם) על דרגת ההגברה 'ידוע' בנטייתו לכשלים.

לכן בדקנו את כל הנגדים, ובנוסף לקבלים הישנים, החלפנו גם את הנגדים הבעיתיים.

הסיבה לכשל הנגדים אינה נעוצה בנגדים עצמם. יצרנים רבים בשנות ה-70' השתמשו בסוג מסויים של דבק כדי לקבע רכיבים אל קרקעית המעגל המודפס. זה נעשה כדי למנוע את היחלשות ההלחמות במאמץ לרסן את הויברציות שמייצרים חלק מהרכיבים, בעיקר קבלים גדולים.

עם השנים הדבק המקורי עובר שינוי בהרכב הכימי שלו, הופך לקורוסיבי ומתחיל לאכל את הרכיבים שהוא מצוי סביבם. יש אומרים שחלק מהדבקים האלה גם מתחילים להוליך ויוצרים קצרים. במקרה שלנו, בדרגת ההגברה של הפישר 122 - זה בדיוק מה שקרה לנגדים שכשלו. הדבק 'הרג' אותם. יש לנקות את הדבק ולהחליף נגדים.

אחד הסממנים הבולטים של נגד כושל הוא ערך התנגדות גבוה באופן ניכר מהערך הנקוב. כך למשל, קל לזהות שנגד 330 אוהם כשל:

הנגדים הכושלים הוחלפו, כמו גם הקבלים האלקטרוליטיים הישנים, ודרגת ההגברה המשופצת הוחזרה למקומה. נשאר לבצע כיוון ביאס לטרנזיסטורים הסופיים.

לאחר שיפוץ דרגת ההגברה ביצענו כיוון ביאס על-פי הפרמטרים שבמדריך השירות. מרגע שראינו את המתחים על הטרנזיסטורים הסופיים כיציבים עם טרימרים שמגיבים יפה, ידענו ששיפוץ דרגת ההגברה הסתיים בהצלחה.

תאורה

די נמאס לנו מנורות הנתיך 8 וולט של ציוד הוינטאז' משנות ה-70'. הן לא היו 'שוס' גדול מבחינת עמידות גם אז. כיום, קשה מאוד להשיג נורות נתיך אמינות. הן יקרות, מגיעות מחו"ל במשלוחים עוד יותר יקרים, ונשרפות יחסית מהר.

בעבר לא היו אלטרנטיבות טובות. מי שרצה להחליף נורות להט בנורות לד - היה צריך לבנות את מעגל ההמרה ל-DC בעצמו, והיה אחראי למתח ללדים. היום יש אלטרנטיבות מצויינות, במגוון גוונים, כולל ב'לבן חם' המשחזר את התאורה המקורית באופן סביר.

אז החלפנו את זה:

בזה:

ועכשיו זה נראה כך:

תכל'ס גם החלפנו את זה...

ובסוף - זה נראה ככה

ומה עם התקלה המקורית?

חשבנו שניפטרנו מהתקלה המקורית לאחר החלפתם של כמעט כל הקבלים האלקטרוליטיים, שיפוץ ספק הכוח, דרגת ההגברה והכיוונים שביצענו.

לא ולא!

תקלה טורדנית במיוחד. בכל פעם שמדליקים את הרסיבר - הנורות (גם הלד החדשות) מרצדות ונשמע סוג של 'קראחץ' מרחשש. ממש מעצבן!

החלטנו לטפל בבעיה באופן מתודולוגי. ננתק לוח אחר לוח מאספקת הכוח, עד שנמצא מהיכן נובעת התקלה.

ניתקנו דרגת הגברה - לא עזר. טיונר? לא עזר! קדם-מגבר? לא, לא משם. מולטי-פלקסר? לא! בקרי טון? נאדה, זילץ', נישט לישט. כלום! נותרנו עם גולם מנותק אך עדיין עם 'קראחצים' וריצוד נורות בהדלקה!

זה היה מתסכל וכבר לא נשארו הרבה אופציות. בדקנו ועשינו כבר כמעט כל מה שיכולנו. באיזשהו שלב התחלנו לחשוד בגשר היישור הישן ובקבלי ה-AC שמסביבו.

גשר היישור נבדק כבר קודם לכן אך לא תוך כדי עבודה. אנחנו לא אוהבים מתח גבוה - אבל כשאין ברירה אז אין. אז בדקנו. הגשר נמצא תקין. גם לא ראינו פרזיטים על הסקופ. למרות זאת, ומתוך יאוש, החלפנו את קבלי ה-AC (אפורים מרובעים בתמונה).

לא עזר. איזה סיוט!

הדבר האחרון שנשאר לחשוד בו הם שני מתגים סיבוביים. אחד מצד ימין, בורר הפונקציות, בסך הכל סוג של נתב די פשוט. המתג שולט במקור האות להגברה. המתג רק בורר בין פטיפון, aux, טייפ וכ"ו...

המתג השני, מצידו השמאלי של המכשיר, שולט בניתוב האות המוגבר לרמקולים, אך מתפקד גם כמתג ההדלקה. את שני המתגים כבר שטפנו וניקינו בתחילת הטיפול. עם זאת, לאחר 'משחקי יאוש' במתגים, שמנו לב שלמתג הזה יש 'תכונה' מיוחדת... אם "מג'עג'עים" אותו בהדלקה - התקלה נעלמת. רמז!!!

המתג מחובר למכשיר במשהו כמו עשרה חוטים שונים שמולחמים אליו, כולל חוטי מתח קיר של 230 וולט. לא ששנו לנתק את כל ההלחמות, אבל הוחלט לפרק את המתג ולבדוק אותו היטב מחוץ למכשיר.

לאחר פירוק המתג התגלו שני ממצאים. הראשון הוא שאותו סוג דבק הרסני שהרג את הנגדים בדרגת ההגברה, שימש את היצרן לקבע את חיווט ה-230 וולט למתג, כך שהבידוד לא יתלש ממקומו. ניתן לראות זאת בתמונה.

את הממצא השני גילינו רק לאחר פירוק מוחלט של המתג ופתיחת ההדקים שלו. הם היו מפוחמים לגמרי. הקצר, הריצוד, הקירחוצים... הכל הגיע משם, ממגעים רופפים, מפוחמים ותקולים.

לאחר 'התגלית' והפירוק (היחסית מסובך של המתג המורכב), המתג נוקה היטב והוחזר למיקומו בתוך המכשיר, מה שחייב את הלחמת כל החיווט המנותק בחזרה למקומו. לא פשוט!

זה פתר את התקלה.

דיסקו!

כך השבנו את הפישר הקטן לבעליו. מכשיר חמוד שמתפקד היטב ונשמע הרבה יותר טוב ממה שהיינו מצפים. אהבנו!