Sansui 771

כרונולוגיה של שיפוץ רסיבר וינטאז'

אחד מסוגי הפרוייקטים שאנו אוהבים במיוחד הוא שיפוץ רסיברים קלאסיים, כמו הסנסוי 771 שהגיע אלינו לאחרונה. יש בזה סיפוק למי שאוהב את התחום, במיוחד כשמדובר בקלאסיקה אמיתית עם אופי וסאונד מצויין. אבל, כמו בהרבה מקרים, בהתחלה לא הייתה לנו כוונה לשפץ את הרסיבר, אלא רק לתקן תקלה פשוטה לכאורה, של טיונר שקוטע מדי פעם.

הרסיבר מקורי כמעט לחלוטין, ולדברי בעליו מעולם לא היה בטיפול, למעט מקרה אחד שבו העוזרת שברה בטעות, בעת ניקיון, את הזגוגית בפאנל הקדמי. במרוצת השנים הזגוגית הוחלפה, המחט השבורה של הטיונר הוחלפה באילתור כלשהו, אך סימני הנזק עוד ניכרו בחזית המכשיר.

אפשר היה לחיות עם זה, אלא שממש לאחרונה הטיונר החל לקרטע. ערוץ ימין נחלש בצורה משמעותית ביחס לשמאלי והרסיבר החל להראות סימני עייפות. בהתחשב בעובדה שאת הדגם האחרון של הסנסוי הזה ייצרו ב-1977, מפתיע שהוא עבד ללא תקלות עד היום.

ככה קיבלנו אותו. עם טיונר מקרטע, סקלת טיונר מוחשכת לגמרי עם שבר פלסטי לאורכה, כפתור אחד חסר וערוץ ימין חלש. בפוסט הזה נעבור שלב אחר שלב על הליך השיפוץ.

קבלה ובדיקה ראשונית

ל פני שחיברנו את המכשיר למגביל הזרם שלנו לשם התנעה ראשונית (פעולה שאנו אף פעם לא ממהרים לבצע) החלטנו לבדוק פיזית את ה'בפנוכו' של המכשיר ולבחון בעיניים את מצבו, כדי להימנע מתקלות ברורות שעלולות להביא לכשל חמור בעת ההפעלה.

לא מצאנו שום תקלה בולטת המהווה סדין אדום, כמו למשל קבלים נפוחים, סימני חום יתר ושריפה על גבי הלוחות המודפסים, או מוליכים שהבידוד שלהם נשרף. כן היינו עדים לחמישה עשורים של הצטברות אבק.

בידיעה שאין שום סיבה בולטת לעין שהפעולה הבאה תנשך אותנו באחוריים, חיברנו את המכשיר למגביל הזרם ולחצנו על כפתור ההפעלה:

הדבר הבולט לעין במיוחד (מעבר לחוט החשמל הארוך לאין סוף, הדקיק, המצ'וקמק, בעל התקע האמריקאי) היה... שום דבר! כלומר - חושך מוחלט בתצוגה. זה היה צפוי משום שבעליו של המכשיר העיר לנו על כך, וגם משום שנורות הנתיך שהיו נפוצות ברסיברים של שנות ה-70' ושימשו לתאורה, ידועות לשמצה באורך החיים המוגבל שלהן.

ואכן, פירוק של 'אמבטיית' התאורה גילה לנו 4 נורות נתיך שרופות לגמרי עם סימני חום על הפלסטיק הלבן המכיל אותן. אפילו נורית החיווי של קליטת FM סטריאו היתה שרופה - ולכן חושך מוחלט.

קשה עד בלתי-אפשרי להשיג נורות פיוז (נורות נתיך) היום. אם כבר מוצאים אותן, אין את המתח וההספק הנדרשים, והמחירים שלהן תמיד מרקיעי-שחקים. זה לא כל-כך נורא, משום שהיום נהוג להחליף אותן בנורות לד. קיימות נורות לד בדיוק באותן מידות, בעלות גוון לבן חם. אלו מחקות את התאורה הוינטאז'ית של נורות הפיוז בצורה לגמרי לא רעה.

לצערינו לא היו לנו במלאי נורות נתיך בתצורת לד (מצרך מבוקש) ונאלצנו להזמין. זה לוקח המון זמן. לעיתים חודש ומעלה. בינתיים למזלינו, אפשר היה להסתמך על מאגר החירום הקטן שלנו, שהניב גם הפעם תוצאות נחמדות:

החלפנו את הנורות השרופות ואפילו מצאנו נורית מתאימה כדי להחליף את נורית חיווי קליטת ה-FM סטריאו. אחר כך אפשר היה להתרשם ממצבו של הפאנל הקדמי ונזקי תאונת ה'ניקיון' האומללה של העוזרת. אפשר גם לשים לב לאחד הכפתורים החסרים בסוללת הבקרים הימנית - ש'נעלם' כך מסתבר למרבית האירוניה, דווקא בעת התיקון הקודם של הזגוגית בחזית.

הפאנל עצמו, ה'פייספלייט' של המכשיר שלם וללא שריטות, במצב טוב אך מלוכלך למדי. תמונות תקריב מגלות לנו שחזית המכשיר יכולה בהחלט להפיק תועלת מניקיון יסודי:

לאחר החלפת הנורות זה נראה לגמרי אחרת ואנו יכולים להתחיל לטפל בבעיה שלשמה הגיע המכשיר; הטיונר שפעולתו נקטעת בצורה בלתי-סדירה או צפוייה:

איתור תקלה

חיברנו את הרסיבר למקור מתח מבוקר מעל גבי מגביל הזרם שלנו והפעלנו את הטיונר בווליום של רמת שיחה בחדר. המכשיר צרך כ-20 וואט, שזה לגמרי סביר והטיונר נשמע לא רע בכלל, למרות שהערוץ הימני נשמע חלש באופן ברור ביחס לשמאלי.

בקרי הטון הגיבו יפה ללא 'קרחצים' ורעשי רקע בלתי-רצויים, אבל שום דבר, כולל לא משחק עם כפתור הבלאנס, פתר את החלשותו של הערוץ הימני.

כשהמכשיר מחובר למגביל הזרם, לא הצלחנו לשחזר את בעיית הטיונר הקוטע במשך שעתיים, אבל לקחנו את מילתו של בעל המכשיר כדברה, מתוך ידיעה שהמכשיר מתנהג אחרת כאשר הוא מחובר למגביל זרם. החלטנו לבדוק את אספקת הכוח לטיונר ונעזרנו בסכימות החשמליות של סנסוי.

מדדנו מתחים מספק הכוח, והשוונו למה שאמור להיות על-פי הסכימה החשמלית. מהר מאוד גילינו שלמרות שאספקת הכוח לקו הראשי של ההגברה תקינה (קרוב מאוד ל-33 וולט), אספקת הכוח לטיונר לא רק שאינה קרובה ל-13.6 וולט הנדרשים, אלא גם אינה יציבה.

לאחר חיטוט בלוח הספק, שליפת מספר רכיבים החוצה ומדידתם מחוץ למעגל לשם קבלת תוצאות בלתי תלויות, הסתבר שקבל הצימוד לבסיס הטרנזיסטור המייצב המגיע מדיודת זנר של 13 וולט, פשוט סיים את חייו.

אספקת הכוח לטיונר מבוססת דיודת זנר וטרנזיסטור מייצב זרם למקרה של עומס משתנה. המעגל בסיסי - אבל הגישה לרכיביו לא. לקח לנו זמן להגיע לכל הרכיבים. דיודת הזנר נמצאה תקינה תחת עומס, אבל הקבל שבק חיים וכנראה לקח עימו גם את הטרנזיסטור.

אנחנו מכירים את הרסיברים הנפלאים של סנסוי לא רע בכלל ויש לנו ניסיון די רחב איתם ועם מגוון רכיביהם. קבלי האודיו שסנסוי השתמשו בהם בנתיב הסיגנל ('Elna'), לא כושלים בדרך כלל. עם זאת, קבלים של יצרנים אחרים, במיוחד אלה שעובדים קשה בספק הכוח, מסיימים את חייהם בדרכים לא יפות.

קבלים כושלים בד"כ לוקחים עימם גם חצאי מוליכים שנמצאים במעלה הנתיב. זהו בדיוק המקרה כאן. סנסוי, כיצרנים אחרים בני התקופה רכשו רכיבים וקבלים במכרזים גדולים מבעל ההצעה הנמוכה ביותר. הם הרכיבו מעגלים מרכיבים שהגיעו מאותו יצרן באצוות. חשוב לדעת!

הרעיון המרכזי הוא שאם מצאנו רכיב אחד שכשל, סביר שחבריו הקרובים, שהגיעו מאותו קו ייצור ואותה אצווה, עומדים לייצר כשל גם הם. לכן נחליפם מבעוד מועד, לפני שהכשל יפעפע במעלה הנתיב וישמיד חצאי מוליכים יקרים יותר ולעיתים נדירים.

אלה הסיבות שהניעו אותנו לאחר איתור התקלה להחליט על החלפת קבלים מקיפה ('recap') בלוח (טכנאים מכנים זאת 'כרטיס') ספק הכוח. כך זה נראה לפני:

החלפת הקבל שכשל וטרנזיסטור הייצוב שספג את הנזק, פתרה את בעיית אספקת הכוח לטיונר. החלפת הקבלים האחרים בספק הכוח, קנתה לנו שקט יקר לעשורים הבאים. עדיין נותרנו עם בעיית הערוץ הימני חלש.

ערוץ אחד חלש - טופולוגיה של בעיה ידועה מראש

ערוץ חלש ברסיבר סטריאו וינטאז' נובע באופן בלעדי משתי אפשרויות - קדם מגבר או מגבר. קדם המגבר כולל גם את כל החיווט מהכניסות עד הלוחות, כך שהפרדת הבעיה לשני מרכיבים מוכרים מקלה על האיתור והתיקון. את החיווט מהכניסות אנו בודקים בקלות בעזרת בדיקת הולכה של מולטי-טסטר.

בדיקת חיווט מהכניסות היא הליך מהיר וקל אך למעט במקרים של כניסות שבורות או תקולות, אין מה לצפות לממצאים. מכיוון שאנו מכירים את ה'סחורה' הימרנו על שלושה רכיבים עיקריים, שנאלץ לטפל ולשפץ בכל מקרה, גם אם הם לא אחראים ישירות לתקלה הנוכחית. נתאר אותם בהמשך.

תכל'ס שלפנו את כרטיס הדרייבר מהתושבת שלו כדי לנטרל את המגבר והזרקנו סיגנל לקדם המגבר. חדי העין שמו בווודאי לב לתושבת הכחולה הריקה. פשוט ניטרלנו את דרגת ההגברה. מדדנו בעזרת אוסילוסקופ את הפלט בשני הערוצים וגילינו שהערוץ הימני מוחלש ללא כל קשר לדרגת ההגברה הסופית. כלומר, התקלה נובעת מקדם המגבר.

האמת היא שהתקלה הזו כל-כך נפוצה שיכולנו פשוט לוותר על הבדיקה ולגשת ישר לפתרון, אבל למען הסדר הטוב והמתודולוגיה - בדקנו. ברסיברים של סנסוי משנות ה-70', כמו גם אצל יצרנים רבים אחרים, הפוטנציומטרים של בקרי הטון, הם אלה שבדרך כלל מייצרים בעיות של החלשות והיעלמות ערוצים.

הפוטנציומטרים החצי פתוחים הללו מכילים 'פרסה' בעלת משטח התנגדות מפחמן (גרפיט או אבקת פחם) ויש להם זרוע בעלת מגע נחושת או כסף שמטיילת על גבי הפרסה עם סיבוב הציר. כך משנה הזרוע, בהתאם למיקום המגע שלה על הפרסה, את ההתנגדות החשמלית של הרכיב.

השנים לא עושות טוב לפוטנציומטרים האלה. זיהום אוויר חודר פנימה, מגיב עם רכיבי המתכת, והשחיקה גורמת לציפוי שעל הפרסה להתפורר ולהצטבר כלכלוך. במקרים רבים התופעה הזו מייצרת 'קראחצים', מיני הפרעות קוליות חדות ובלתי-רצויות.

ברסיבר סטריאו רוב הבקרים האלה הם בקרים כפולים (כמו בתמונה), כלומר מכילים תא נפרד ו-'פרסה' אחת לכל ערוץ. כדי לנקות אותם אחת ולתמיד אין בדרך כלל מנוס מפירוק של כולם והשרייתם בתמיסת ניקוי. השפרצה רגילה של ספריי מגעים אל פנים הרכיב, בהנחה שניתן להגיע פנימה, פותרת את הבעיות האלה באופן זמני ולטווח קצר בלבד.

התהליך ממושך ומתיש. קיימים בדרך כלל ארבעה או חמישה בקרים מהסוג הזה, כולם מרובי רגליים, את כולם צריך לפרק מהמעגל (ואח"כ להלחים מחדש) והשטיפה שלהם היא תהליך איטרטיבי של השרייה, ריסוס פנימה ושטיפה. בסוף אפשר לראות את כל המשקעים שיצאו מהפוטנציומטרים:

בדיוק באמצעות אותו הליך ניקוי פוטנציומטרים, אנו מנקים גם לחצני 'פוש' אחרים. לחצנים חצי פתוחים קלים יותר לטיפול מבחינת גישה. ניתן לרסס לתוכם תמיסת ניקוי ולשטוף החוצה את המשקעים בקלות יחסית.

לחצנים סגורים הם סיוט אמיתי מבחינת גישה. אם כבר צריך לנקות - נאלץ לקדוח חור גישה זעיר. מצד שני, הם סגורים ולכן מתחמצנים ומתבלים פחות.

ניקוי הפוטנציומטרים ('פוט' בקיצור, סליחה על הקונוטציה, אבל ככה זה) פתר את בעיית הערוץ החלש. זה היה צפוי עד כדי כך שידענו מראש היכן הבעיה. אבל אנחנו הולכים לבצע גם טיפול מונע בשאר הרכיבים במיקומים נוספים, כדי לוודא שבעיה כזו לא חוזרת לה בעשורים הקרובים.

טיפול מונע בדרגת ההגברה

דרגת ההגברה של ה-771, כמו של רסיברים רבים ודומים של סנסוי, מורכבת בעצם מ'כרטיס' הדרייבר, שתפקידו לקבל את הסיגנל מקדם המגבר, ולהגביר אותו לרמה שמספקת את טרנזיסטורי הכוח הסופיים. למעשה, אופי המגבר והסאונד הייחודי שלו, נקבע במעגל הזה. לטרנזיסטורים הסופיים יש השפעה פחותה יותר על פרטי אופי הסאונד.

בדרייברים של סנסוי מהתקופה יש מספר בעיות מוכרות. סנסוי השתמשו בכל מיני צירופי דיודות מוזרות שעשורים מאוחר יותר התברר שהן אינן יציבות ואינן מתישנות יפה. כך למשל דיודות ה-DS-430 של ה-771, כמו ה-VD-1212 של הדגמים המאוחרים יותר, וה-9090 בינהם.

את ה-DS-430 של ה-771 שלנו בדקנו ביסודיות. הן תקינות. אין לנו בעיה להחליף אותן, רק נשאלת השאלה במה. מקובל להחליפן בדיודות יישור סטנדרטיות 1N4148, אבל אנו לא משוכנעים שהתחליף הולם ב-100%. בכל מקרה, מכיוון שלא נצפו ממצאים פתולוגיים בדיודות המקוריות, החלטנו להשאירן במקומן.

מקור נוסף לצרות בדרייברים של סנסוי הם נגדי ה'נתיך'. סנסוי התייחסו בשנות ה-70' לרכיב הזה כאל תרופת פלא. שנים אחר כך הסתבר שהתרופה היא המחלה בעצמה. בעת הצורך הנתיך לא נפתח מהר מספיק כדי למנוע נזק לרכיבים היקרים במעלה המעגל (טרנזיסטורים בעיקר).

במרוצת השנים הסתבר גם שההרכב הפרימיטיבי של הנגד הקדום הזה (משום מה תמיד בצבע כחול) מאבד את הערך המקורי שלו וזוחל כלפי מעלה כל הזמן עד שנפתח - או משתגע ויורד משמעותית בערך ההתנגדות. זה מייצר המון בעיות ולכן אנו בד"כ שולפים החוצה את כל נגדי הנתיך מהדרייברים ברסיברים של סנסוי. אנו מחליפים אותם בנגדי MOX מודרניים.

אלא שההיסטוריה משחקת לצידנו במקרה הזה ומסתבר שה-771, שייצורו החל ב-1973, קדם לנגדי הנתיך, ועל גבי לוח ה-F-1499A אין אפילו אחד! מי פילל?

הבעיה האחרונה שאנו מכירים היטב בדרייברים של סנסוי היא הטרימרים החצי פתוחים שמשמשים לקיזוז DC במעגל ולכיוון ביאס. אלה מפתחים נקודות מתות מפאת התחמצנות, ובמקרים רבים גם מקצרים. זו סכנה אמיתית בעת הליך כיוון הביאס במכשיר וזה עלול לגרום לקטסטרופה.

שוב, לשמחתינו ה-771 כולל טרימרים מסוג ישן יותר - אך גם אמין יותר, ובדיקה שערכנו לטרימרים העלתה שהם מגיבים ליניארית ובאופן חלק לאורך כל מסלול השינוי.

הדבר האחרון שנותר לנו לבצע היה לבדוק את הקבלים האלקטרוליטיים על הדרייבר. סנסוי לא פראיירים והם ידעו לשים קבלים טובים איפה שיש עבודה קשה. הקבלים המקוריים של Elna לא הראו תזוזות בערכי הקיבולת החשמלית שלהם, אבל הבדיקות שלנו העלו שהם סובלים מ'עייפות', שהתבטאה בפקטור איכות 'Q' נמוך וזווית פאזה 'φ' רחוקה מ-90°. החלטנו להחליף את כל האלקטרוליטים בדרייבר.

חלק מתהליך היצור של הלוחות האלה, היה להוריד אותם למיכל לוהט מלא בבדיל נוזלי מותך, לייצר גל במפלס הבדיל ולהלחים את כל הרכיבים בבת אחת. זה נקרא 'הלחמת גל' והתהליך לא תמיד חסין טעויות. בכל מקרה, כנוהל בשיפוץ רסיבר מהתקופה - אנו מחדשים את כל ההלחמות העכורות.

טיפול מונע בממסר ('ריליי') ההגנה

יחסית לרסיבר 40 וואט לערוץ מתחילת שנות ה-70', סנסוי פינקו את ה-771 במה שנחשב אז לפסגת טכנולוגיית האודיו. זה כלל גם מעגל הגנה על הרמקולים, הכולל ממסר אלקטרומגנטי.

תפקידו של ממסר ההגנה הוא לנתק את החיבור הגלווני לרמקולים במקרה של כשל בדרגת ההגברה, שעלול לשלוח זרם DC קטסטרופלי אל הרמקולים ולהשמידם. לממסר ההגנה יש גם תפקיד נוסף במניעת 'בום' התחלתי בשעת הדלקת הרסיבר, אפקט שנוצר כאשר קבלים נטענים בפעם הראשונה. זו הסיבה שמעגל ההגנה מייצר השהייה מלאכותית של שנייה או שתיים לפני הדלקת המכשיר.

הבעיה עם ממסרים בני 40 ומעלה היא פיח שמצטבר על מגעי הפלטינה שלהם. ההצטברות משבשת את המגע החשמלי ועלולה לגרום להיחלשות של ערוץ או היעלמותו לגמרי.

אף אחד בדעתו השפויה לא תכנן בסנסוי שהרסיבר הזה יחזיק 50 שנים, ולכן קיימות כאן תופעות שלא נצפו בזמנו. הצטברות של פיח על גבי מגעי הפלטינה של הממסר היא אחת מהתופעות האלה, שבה נטפל כחלק מתחזוקה מונעת.

הממסרים האלה עדינים מאוד. ניתן לפתוח אותם בקלות, אבל אנו לא אוהבים להתעסק עמם שלא לצורך. הפעם היה צורך ותהליך הניקוי כולל העברה של רצועות נייר ספוגות תמיסת ניקוי בין המגעים.

ניקוי הממסר מתבצע בעזרת נייר ספוג בתמיסת ניקוי מגעים. אנו נוהגים להשתמש ברצועות קרטון שגזרנו מכרטיסי ביקור לרוחב של כ-8 מ"מ. זהו פתרון מצויין לאוסף כרטיסי הביקור חסרי השימוש שצברנו.

לאחר אין ספור העברות של הקרטון הדק, הספוג תמיסת ניקוי מגעים בין מגעי הריליי, העסק מתחיל להשתלם. התמיסה מנקה את הפיח ממגעי הפלטינה ואת השאריות ניתן לראות מרוחות על הרצועה הלבנה.

כמובן, כל דבר שיוצא מהמכשיר חייב לחזור אליו בסוף. כאן הממסר שעבר ניקוי יסודי, הולחם בחזרה למקומו על-גבי ספק הכוח. בתמונה הזו ספק הכוח כבר אחרי שיפוץ ו-recap.

השלמות, ניקיונות וקוסמטיקה

אחד ההליכים המשעממים ביותר, אך החשובים ביותר בשיפוץ רסיבר וינטאז' הוא חידוש הלחמות. אין מנוס מכך. הכימיה עושה את שלה, הבדיל התעשייתי שהשתשמשו בו בשנות ה-70' התחמצן במשך 50 שנים, נסדק, נהיה עכור, ובחלק גדול מהמקרים מפסיק להוליך כמו שאמור.

חידוש הלחמות דרוש במיוחד באזורים מוכי חום סביב רכיבים שמתחממים באופן קבוע ושומרים על טמפרטורה גבוהה במשך זמן רב. זה נכון לגבי טרנזיסטורים וזה תקף גם לגבי נגדים, במיוחד גדולים. למרבה המזל קל להבחין בנקודות הלחמה ישנות ועכורות שדורשות חידוש. נקודת הלחמה טובה - מבריקה. זה החוק!

אחד המרכיבים שהפריעו לנו במיוחד היה כבל הכוח המקורי של הרסיבר, או 'חוט החשמל' אם תרצו. דקיק ופגיע, ללא גיד הארקה, עם תקע אמריקאי בעל שני להבים עקומים. לא אהבנו (בלשון המעטה).

מכיוון שהכבל המקורי, בלתי אהוד ככל שיהיה, הוא חלק אינטגרלי ממכשיר וינטאז' בתולי בן 50, ביקשנו אישור מהבעלים להחליף את הכבל. לכשזה התקבל, התקנו במכשיר כבל תקני חדש דנדש באורך של כ-2.5 מטרים, די זהה לזה המקורי. ארוך מידי לטעמינו, אך לא רצינו לשנות סדרי עולם.

עתה הגיע הזמן גם לטפל בפאנל (faceplate) הקדמי. הגיע הזמן לשטוף, לצבוע, למרק, ולהרכיב מחדש.

בגדול, בשלב הזה, הרסיבר כבר החל להיראות אחרת. מבחינה קוסמטית מאוד רצינו לעשות משהו לגבי הכפתור החסר בחזית. הבעיה היתה שהכפתור לא סתם 'חסר' אלא שכל השאפט של הסוויץ' עליו הוא יושב, נשבר. זו בעצם הסיבה לכך שהכפתור חסר מלכתחילה.

הכפתורים האלה הם 12 מ"מ קוטר על 12 מ"מ אורך, ואין לנו שום דבר שאפילו דומה לזה, למרות שיש לנו כמה וכמה כפתורים מקוריים של סנסוי. כפתור כזה עולה 36 ש"ח באיביי - בתוספת משלוח של 412 ש"ח מארה"ב. לכן, חשבנו להעביר כפתור אחד בריא לאמצע, כדי להימנע מ'חור' מנקר עיניים במרכז חזית המכשיר, ולאלתר משהו בקצה הימני, שם זה מושך פחות תשומת לב.

זוכרים את השבר בסקלה? אותו סדק לבן ועכור שכיער את חזית המכשיר? טישטשנו אותו. בעזרת 'טוש' שחור (לא פחות ולא יותר). עשינו ניסיון מתוך הנחה שדרך הזגוגית, על רקע הסקלה הכהה, יהיה קשה מאוד לראות את הפרטים. צדקנו! זה נראה אחרת לגמרי, וכבר הרבה יותר טוב. אולי כדאי גם לתת שכבה של פוליטורת שמן טיק למכסה הויניר של הסנסוי...

בינתיים, עד שהכפתור המודבק מתקבע במקומו ועד שהצבע על הכפתור החלופי המאולתר מתייבש (כן, ממש עכשיו), נשחיל עוד מילה לגבי הטיונר.

קיבלנו טיונר במצב טוב, מעבר לתקלת אספקת הכוח, ולא נדרשו יותר מידי כיוונים. בגדול כיוון טיונר יכול לתפוס בלוג שלם - לכן לא ניכנס לפרטי הפרטים הטכניים, אך ביצענו שם שגרה שמתחלקת לשני חלקים. זה האלקטרוני, וזה המכני.

מבחינה אלקטרונית ביצענו כיוון עוצמת השתקת FM, כיוון עוצמת מד סיגנל וכיוון הפרדת סטריאו. כל זה בהתאם למדריך השירות של סנסוי, מבלי לגעת בסלילים של הקבל המשתנה הראשי. זה, האחרון, עבר ניקוי יסודי בלחץ אוויר - ללא מגע של נוזל כלשהו.

מבחינה מכנית זה יותר מעניין. ברסיברים של סנסוי הקבל המשתנה רתום באמצעות מערכת של גלגלות לחוט שעליו גם מתנועעת המחט של הסקלה. העסק הזה מלופף סביב גלגל תנופה כבד, וכוח האנרציה שלו מקנה לכיוון התחנות בטיונר תחושה של ריחוף המחט.

התחושה הזו לא היתה קיימת כשקיבלנו את המכשיר. הסיבה לכך היתה שמערכת הגלגלות נסתמה בזיהום אוויר ושומנים, כך שהגלגלות לא יכלו להסתובב חופשי והעיקו על תנועת החוט והמחט.

כדי לטפל בזה נידרשנו לפרק את כל המערכת, כולל הגלגל על הקבל הראשי, לנקות את כל הטינופת שהצטברה על חוט הסקלה והגלגלות ולהרכיב הכל מחדש. לחווט מחדש טיונר וינטאז' זו מלאכה קשה וסבוכה שרבים מעדיפים בדיקת קולונוסקופיה על פניה. עשינו גם זאת. לא קולונוסקופיה - אלא חיווט מחדש.

כבר ציינו את מלאכת חידוש ההלחמות וכמה זה משעמם, אז הנה, עוד מלאכה סיזיפית - ניקוי אבק. את הרסיבר הזה היה צריך לנקות עם מברשת ושואב אבק צמוד, כדי שלא יתפזרו שאריות במעבדה. בהתחלה היו שם גם קורי עכביש, אולי גם משפחה של... לכו תדעו איפה הם עכשיו. כרגע זה נראה כך:

ומה עם הכפתור המאולתר? רגע... מתיבש הצבע. עוד נשוב אליו.

כיוון DC

כיוון DC, או DC offset הוא הליך שבו מקזזים את רמת ה-DC שמגיעה בסוף דרגות ההגברה למוצא, כלומר אל הרמקולים. בגדול רמקולים לא סובלים DC. זה הורס את הוויס-קויל ונשמע רע, אבל ישנן רמות DC בלתי נמנעות, ובמינון הנמוך זה מותר. מדריך השירות של סנסוי מגדיר רמת DC מותרת של עד 10 מיליוולט.

מדובר בעשר אלפיות של וולט - לעומת, למשל, 700 אלפיות של וולט שדרושות למעגל ההגנה כדי לנטרל את החיבור לרמקולים דרך הממסר. 10 אלפיות זה שום דבר! אבל להגיע לזה לא קל. הדרך לשם עוברת דרך שני טרימרים סופר-רגישים שנמצאים על לוח הדרייבר.

ההליך לא בעיתי במיוחד, רק דורש זמן וסבלנות. בגדול תוקעים שני פרובים ביציאות לרמקולים, ומכוונים את הטרימרים עד שרמת ה-DC יורדת לאיזור האפס. אם קבלי הפילטר הגדולים, ספק הכוח, קדם המגבר וכרטיס הדרייבר תקינים - זו לא אמורה להיות בעיה.

אלא שהטרימרים כל-כך רגישים, שאפילו המשקל של המברג בחריץ משפיע על הכיוון. צריך לשם כך מגע יד נוצה וסיבובי מברג מיקרוניים. זה ממש קשה! מהסיבה הזו נהוג להחליף ברסיברים של סנסוי את הטרימרים החד-סיבוביים בטרימרים רב-סיבוביים שניתנים לשליטה ביתר קלות.

כיוון ביאס

כיוון ביאס הוא הליך שבו אנו מנסים להביא את כל מנעד הסיגנל האפשרי אל תוך החלק הליניארי של עקומת היענות התדרים של הטרנזיסטורים הסופיים.

טרנזיסטורים הם מטבעם מכניזם שאינו ליניארי ועקומת ההיענות שלהם דומה יותר ל-'∫' מאשר ל-'/'. בתהליך הביאס אנחנו מנסים להגיע למצב שהאות המוגבר שלנו נכנס לתוך החלק הליניארי הישר של עקומת ההעינות.

במגברי קלאס AB הדרך לכך היא על-ידי אספקת מתח נמוך וקבוע המבטיח לנו שהטרנזיסטור הסופי לעולם אינו כבוי לחלוטין מצד אחד, אך גם אינו פתוח יתר על-המידה מצד שני. כיוון ביאס במגבר מתבצע במצב סרק ללא סיגנל לבסיס הטרנזיסטורים הסופיים.

זה דומה במקצת לכיוון טורים סרק במנוע בעירה פנימית. אנחנו רוצים שבמצב סרק המנוע יעבוד תמיד בסל"ד נמוך, אך לא ידומם לגמרי. בצורה כזו המנוע יכול להגיב במהירות ללחיצה על דוושת הגז. גם טרנזיסטור נדרש להגיב במהירות ובאופן ליניארי לכל סיגנל בטווח התדרים המוגדר.

כמות המתח שנספק לטרנזיסטורים הסופיים במצב סרק, תקבע את עקומת ההיענות שלהם במצב עבודה, ואת המתח הזה קובע היצרן על-פי תכנון הטופולוגיה והרכיבים של המכשיר. במילים אחרות, זה חלק מההגדרות במדריך השירות של כל יחידה וכל דגם בנפרד.

כדי לדעת כמה מתח מגיע לטרנזיסטורים במצב סרק, מספיק למדוד מתח על נגדי האמיטר של הסופיים. כדי לדעת מה הזרם שמגיע לסופיים, נחלק את המתח בהתנגדות של נגדי האמיטר על-פי חוק אוהם. כל זה לא מעניין! היצרן אומר לנו איפה, מה, וכמה למדוד.

אלא שלסנסוי יש היסטוריה בעיתית מאוד במסמכים הטכניים בנושא כיוון ביאס. זה נראה כאילו בחלק מהדגמים שלהם חבורת כתבים טכנים שיכורים הלכו מכות בינהם, עד שהגיעו להסכמה לגבי מה להדפיס במדריך השירות...

לא אחת הם טועים ומטעים בהגדרת הטרימרים שבאמצעותם מכוונים ביאס. במדריך של ה-9090DB הם טעו והגדירו יחידות מתח במיליוולט במקום זרם במיליאמפר שזה הזוי בערך כמו למדוד משקל בליטרים. במדריך של ה-9090 למשל, הם טעו כמותית וציינו 50 במקום 30 מיליאמפר של זרם ביאס.

זה מספיק כדי לחמם את דרגת ההגברה לטמפרטורה מאוד לא סימפטית ללא שום צורך תוך סיכון שמונת הטרנזיסטורים הסופיים היקרים של Sanken. בנוסף... הטרימרים החצי-פתוחים שלהם גם מתים כל הזמן, או שמפתחים נקודות מתות, וכשהם תקינים הם פשוט רגישים מידי.

הכי גרוע - אנו נדרשים למדוד זרם בטור על גבי הפיוזים הראשיים, שיושבים בצפיפות יחדיו באמצע ספק הכוח. זהו פשוט מתכון לאסון! בניגוד לכיוון DC שבמהלכו אנו נהנים ממטריית ההגנה של מעגל יעודי והממסר שלו, כיוון ביאס יכול בקלות להיגמר באסון, ללא שום הגנה על דרגת ההגברה הסופית.

למעשה, רוב תאונות הטיפול בסנסוי כרוכות בדיוק בהליך המסוכן הזה וברמת המסמכים העלובה שמלווה אותו באופן היסטורי. למזלינו, יש לנו הרבה ניסיון (גם רע) בהליך הזה עם רסיברים של סנסוי, ואנו גם יודעים שלפחות במקרה של ה-771 המסמכים תקינים וחפים מטעויות.

עם זאת אנחנו לא מוכנים לבצע את ההליך ללא כל הגנה, ובמהלכו אנו מחברים את המכשיר למגביל הזרם שלנו. רק כאשר הכל מוכן וכבר חייגנו את הזרם הנכון באמצעות הטרימרים, אנו עוברים לחשמל חי מהקיר כדי לודא שאנו באזור הנכון.

בסוף זה נגמר ללא בעיות וגם עבר יחסית בקלות. אנו חייבים לציין שביחס לטרימרים הרגישים של דגמי ה-TOTL של סנסוי, הטרימרים של ה-771 הם תענוג אמיתי. עושה רושם שהם באו מיצרן אחר ושהם עומדים במבחן השנים. זה מוזר משום שהם ישנים יותר. בכל מקרה אבן נגולה...

מה נסגר עם הכפתור החסר?

טוב, מרוב שאנחנו מקשקשים לא שמנו לב שהזמן עבר והצבע התייבש כל הלילה. בואו נראה...

כאן סיימנו. ביום א' הקרוב נמסור את המכשיר המשופץ לידי בעליו ואנו מקווים שהוא יאהב את מה שעשינו. מקווים שגם אתם.